רשת הליווי לסרבנים ונמנעים של פרופיל חדש

קב"ן ביום הגיוס

לראות קב"ן ביום הגיוס בבקו"מ זה אפשרי אבל זה לא תמיד פשוט.

קודם כל, כמעט בטוח שאם תבקשו קב"ן, אז יגידו לכם: "קודם תעבור שרשרת חיול \ תתפנה מהבקו"מ לטירונות, ואז תוכל לראות קב"ן". זה שקר פשוט (ואגב, לא רק בבקו"מ אפשר להיתקל בגישה הזו). למי שאומר לכם דבר כזה יש מטרה - להעביר כמה שיותר אנשים מהשלב של התהליך שהוא מטפל בו לשלב הבא של התהליך, שמישהו אחר מטפל בו. זה כל מה שהוא צריך לעשות, ולא איכפת לו מכלום. לכן הוא משקר לכם, כדי שתעברו לשלב הבא של התהליך, ואם משהו בסופו של דבר ישתבש - זו לא תהיה הבעיה שלו, אלא הבעיה של מישהו אחר.

בכלל - גם הבטחות ("רק תעשה את מה שאומרים לך ואז תקבל כל מה שתרצה") וגם איומים ("אם לא תעשה מה שאומרים לך נכניס אותך לחמש-עשרה שנה בכלא") שמשמיעים לכם גורמים צבאיים הם ברוב המקרים שקרים שנועדו לעשות עליכם מניפולציה פשוטה ולגרום לכם לציית להוראות הסטנדרטיות. מומלץ מאוד לא להתרשם!

לכן, אם אתם רוצים לראות קב"ן ביום הגיוס, אין שום סיבה שאפילו תתחילו את תהליכי הגיוס עצמם. למעשה, ככל שתתקדמו יותר בתהליך, כך הדרך למשרד הקב"ן תיעשה קשה יותר. גם כי יראו שאתם נופלים בפח של כל ההבטחות והאיומים, וגם כי ככל שאתם נכנסים יותר עמוק למערכת - הדרך החוצה מתארכת.

אבל, מצד שני גם חשוב מאוד לדעת להגיד "לא" בצורה הנכונה. אם אתם מסרבים לעבור שרשרת חיול בתקיפות, מאוד סביר שהקצינים במקום, במקום לשלוח אתכם לקב"ן, ישלחו אתכם למעצר. אם לעומת זאת אתם משדרים מועקה נפשית, ורואים שאתם לא עוברים שרשרת חיול לא כי אתם מתעקשים, אלא כי קשה לכם, ואתם לא יכולים - אז בסופו של דבר תראו את הקב"ן.

הסיפור על פי גל:

כשהגעתי לבקו"ם ניגשתי לחייל הראשון שראיתי (שעמד ליד האוטובוס שלנו) ואמרתי את המשפט שיהפוך למנטרה: אני לא יכולה להתחייל, אני צריכה לראות קב"ן. החייל מצדו אמר שאין בעיה ותכף יבוא המפקד ולדבר איתו. אכן, אספו את כל הבנות, המפקד (אני מניחה) חילק מדבקות/תגים להפקדת התיקים, כשכל הבנות התחילו לזוז בכיוון הפקדת התיקים, ניגשתי אליו (עמדה איתו עוד חיילת) וחזרתי שוב, אני צריכה קב"ן, הוא ניסה להגיד שאחרי שרשרת החיול. כמובן שאני אמרתי לפני, על זה הוא לא התעקש, רק על שאני אפקיד את התיקים שלי. אחרי שהפקדנו את התיקים, הושיבו אותנו באיזו סוכה, ואחרי כמה דקות קראו לנו לשרשרת חיול. חיכיתי רגע וכשהתפנה קצת, מצאתי את אותו מפקד והוא "העביר" אותי לחייל אחר שלקח אותי מעבר לשרשרת החיול אל "תא חריגים". שם עוד פעם: אני לא יכולה להתחייל, אני צריכה לראות קב"ן.

כפי שהורו לי, חיכיתי מחוץ לתא חריגים, בערך שעה, ואז לקחו אותי לראיון עם קצין מיון נשים (אני לא בטוחה שזה התואר המדויק). לו הייתי צריכה להסביר למה אני רוצה קב"ן. אני עדיין לא יודעת בדיוק מה שכנע אותו, כי הוא היה די מתוסכל שלא הצלחתי להרחיב על 'למה אני לא יכולה להתגייס' אבל אולי חזרתי על זה מספיק פעמים או הייתי (ונראיתי) מספיק מסכנה ובסוף הוא שאל כמה שאלות כלליות וכתב לי הפניה לקב"ן. הוא קרא לחייל אחר שליווה אותי לבניין אבחון והערכה, שם חיכיתי (וחיכו עוד אנשים איתי כמובן) שלוש וחצי שעות ואז נכנסתי לקב"ן.

הקב"נית הייתה מאוד נחמדה ומקצועית. דיברה איתי במשך כשעה. חשוב לציין שבאמת הייתי במצב מאוד רעוע באותו יום ובכל הזמן שחיכיתי לראות אותה פשוט רעדתי וניסיתי לא לבכות יותר מדי, כשנכנסתי אליה בכיתי די הרבה כמובן. אני לא אכתוב מה נאמר, אבל היא ביקשה ממני לחזור למחרת כדי לראות פסיכיאטר. אותו חייל שליווה אותי לבניין (וחיכה איתי) לקח אותי למדור נשים, שם נתנו לי פס למחרת בבוקר.

ביום חמישי בבוקר חזרתי. הפעם ההמתנה לא הייתה כל כך ארוכה ונכנסתי אל הפסיכיאטר, ושוב אני מציינת שהייתי מאוד נסערת ובוכייה, לפניו היה את כל מה שכתבה הקב"ן יום לפני כן והוא שאל אותי כמה שאלות שנראו לי די לקוחות מהטקסט. הפגישה באמת נמשכה רק מספר דקות, ואז הוא אמר לי שהוא משחרר אותי משירות בצה"ל.

חיכיתי כמה דקות מחוץ למשרד עד שהם נתנו לי מעטפה חומה קטנה שבתוכה מה שכתב הפסיכיאטר. עם זה חזרתי למדור נשים, ששלח אותי לוועדה רפואית. אף אחד לא ראה אותי בוועדה הרפואית באמת, רק נתתי את המעטפה לחייל/פקיד שם ואחרי כמה דקות הוא החזיר לי דף עם אישור על פרופיל 21 שהרופא חתם עליו. חזרתי למדור נשים, הם כתבו "צו הצבה" למדור שחרורים, לשם הלכתי ואז קיבלתי את תעודת השחרור.

אני חייבת לציין, למרות כל הטרטורים והעיכובים, כל מי שטיפל בי שם היה מאוד נחמד ואדיב, שזה יחס שאני לא רגילה אליו מלשכת גיוס חיפה. ושוב, אולי זה היה בעיקר בגלל שהייתי ונראיתי מאוד מסכנה (למרות שלא נראה לי). המצב בלשכת גיוס חיפה, בנוגע ליחס כלפי מלש"בים (בעיקר כאלה שעושים "בעיות"), הוא פשוט נוראי. הקב"ן שם, לפחות זה שראה אותי, מתייחס בזלזול וברוגז, האחראית שהייתה ביום הגיוס שלי פשוט שיקרה לי בפנים לגבי האפשרות לראות קב"ן בבקו"ם (ואם לא הייתי יודעת מכם שזה אפשרי, מי יודע איפה הייתי עכשיו) ובכללי, דיברה אלינו בצורה מאוד לא יפה. טוב, בנושא הזה ברברתי מספיק, אני רק חושבת שאם חבר'ה ידעו שזה המצב שם מראש, לפחות הם לא יופתעו מזה וידעו מהתחלה כמה ברצינות צריך לקחת אותם

טוב שזה נגמר